המרכז להחלמה מטראומה באוניברסיטה העברית

טיפול IPT הוא גישה גישה מבוססת־ראיות מובנית וקצרה, שנפרשת לרוב על פני 12-16 מפגשים. מטרתו להתמודד עם דיכאון והפרעות רגשיות נוספות על ידי התמקדות באירועי החיים הנוכחיים של המטופל ובתפקוד החברתי שלו, כאמצעי להבנת הסימפטומים ולטיפול בהם. במהלך המפגשים המשתתפים עובדים על הבנת הקשר בין יחסיהם ואירועי החיים למצב הרוח שלהם, מפתחים מיומנויות תקשורת משופרות ומעמיקים קשרים בין-אישיים. המטפלים מדגישים כיצד התנהלות בין-אישית טובה יותר מובילה לשיפור סימפטומטי.

CPT נחשב טיפול ראשוני ויעיל להתמודדות עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) בהתאם להנחיות המקצועיות המקובלות ברחבי העולם. הוא מתמקד בזיהוי ובבחינה של מחשבות שליליות הקשורות לטראומה באמצעות שאלות סוקראטיות שמטרתן לאתגר ולהטיל ספק באמונות נוקשות. מטרת הטיפול היא לעודד עיבוד רגשי וקוגניטיבי, לסייע בהשתחררות מתחושת תקיעות, ולהניע את תהליך ההחלמה הטבעי, ומחקרים מצביעים על יעילותו בהפחתת תסמינים של PTSD, חרדה ודיכאון.

חמש תוכניות הכשרה, בהן שתי הכשרות לטיפול בילדים ושלוש לטיפול במבוגרים, יצאו היום לדרך.
במסגרתן משתתפים 213 מטפלים מקופות החולים ובתי החולים, ב־43 קבוצות הדרכה שונות.
ההכשרות כוללות סדנאות פרונטליות מרוכזות ולאחריהן תקופת הדרכה של 20–30 מפגשים שבועיים בקבוצות קטנות.   

טיפול PGDT הוא גישה מבוססת־ראיות מובנית וקצרה המשלבת חשיפה ממושכת (PE), טיפול בין-אישי (IPT) וראיון מוטיבציוני (MI), שנפרשת לרוב על פני כ-16 מפגשים, כל אחד באורך של 60–90 דקות. מטרתו לסייע למטופלים הסובלים מ־PGD  (הפרעת אבל מתמשך), מצב שבו תחושת האבל נמשכת בעוצמה ופוגעת בתפקוד לאורך זמן, באמצעות חשיפה ממוקדת, עיבוד רגשי וכלים התנהגותיים. במהלך המפגשים המשתתפים מתבקשים להתמקד באובדן שחוו, לזהות דפוסי הימנעות ולבנות מחדש חיבור הדרגתי לחיים ולפעילויות שהוזנחו.

טיפול MGT הוא גישה טיפולית מובנית ומבוססת הערכה, שנפרשת לרוב על פני 12-14 מפגשים שבועיים פרטניים ולעיתים דיאדיים. הפרוטוקול פותח כדי להתמודד עם מגוון רחב של תסמיני אבל מסתגלים ושאינם מסתגלים בילדים ובני נוער. בניגוד לטיפולים המתמקדים רק בצמצום סימפטומים, הפרוטוקול מתמקד בטיפוח אבל מסתגל ובריא - נרמול תגובות אבל, צמצום הימנעות מתזכורות של האובדן, ותמיכה בשימור קשר רגשי בריא עם הנפטר. הטיפול בנוי ממרכיבים גמישים הנבחרים בהתאם לפרופיל האבל, הצרכים ההתפתחותיים ורמת החשיפה לטראומה של כל ילד.

טיפול UP הוא גישה קוגניטיבית-התנהגותית מובנית וקצרה, שנפרשת לרוב על פני 12-18 מפגשים. הפרוטוקול פותח כדי להתמודד עם מגוון רחב של הפרעות רגשיות. בניגוד לטיפולים המתמקדים באבחנה אחת (כמו חרדה, דיכאון או פוסט-טראומה), הוא מתמקד למעשה בגורמים הרגשיים המשותפים שמובילים להפרעות שונות – ובמיוחד תגובתיות רגשית מוגברת, הימנעות ודפוסי חשיבה נוקשים ושליליים. הטיפול בנוי ממודולות גמישות ומיומנויות נלמדות, כך שהוא מתאים לצרכים ולמטרות האישיות של כל מטופל.

טיפול בחשיפה ממושכת נחשב כיום לשיטת ההתערבות הנחקרת ביותר עבור הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ומומלץ ברחבי העולם. מדובר בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מובנה, מבוסס ראיות, שמטרתו לסייע למטופלים להתמודד עם זיכרונות, רגשות וסיטואציות הקשורים לטראומה – כאלה שהם לרוב נמנעים מהן. לאורך 8 עד 15 מפגשים, משתתפי הטיפול נחשפים בהדרגה לגורמים המעוררים את זיכרונות הטראומה, באופן שמאפשר עיבוד רגשי, הפחתת מצוקה נפשית ושיקום תפקוד.

טיפול WET הוא גישה קוגניטיבית-התנהגותית מובנית וקצרה, שנפרשת לרוב על פני כשישה מפגשים. מטרתו לסייע למטופלים לעבד חוויות טראומטיות באמצעות משימות כתיבה ממוקדות. במהלך המפגשים המשתתפים כותבים על האירוע הטראומטי שחוו, באופן שמעודד התמודדות ישירה, מפחית הימנעות ומקדם עיבוד רגשי.